טל:
"אנחנו עוד בשעות הראשונות של הפעילות. דרוכים. חסרי סבלנות ומלאי מוטיבציה.
אנחנו שואלים את כל מי שמזדמן לידינו כל מה שרק אפשר.
מנסים לאסוף בדלי מידע מעדי ראיה, מאנשי הקהילה המקומית. אנחנו ממלאים דפים במספרי טלפון. בשמות. במחשבות. ברעיונות. באמירות ...
כל מי שזורק לנו משהו, אנחנו כותבים מהר, שלא נשכח. שלא ייעלם.
אנחנו עוד לא ממש יודעים אפילו איך הוא נראה.
בשביל להגיע למודל שאנחנו חולמים להגיע אליו בסוף, דרוש לנו מידע רב, שאנחנו עוד לא ממש יודעים אפילו איך הוא נראה.
בזירה מורכבת כל כך גם לא ברור עדיין מי מחזיק או מחזיקה מידע, שעשוי להיות "מידע זהב" עבורנו – מידע כזה, שיאפשר הצצה מוחשית למה שהיה כאן בדקות שקדמו לקריסה, ובוודאי בדקות הקריסה עצמן.
מנגד יש הרבה מאוד מידע שעשוי להפריע: השערות לא מבוססות, פיסות מידע מבלבלות, אנשי קשר לא רלוונטיים...
אנחנו לא בררנים בכלל
בשלב הזה, אנחנו לא בררנים בכלל – אנחנו אוספים הכל. מדברים עם כולם. רושמים ורושמים, עד שהיד כואבת.
כך בוודאי נראה הגיהנום
ואז, כשמאפשרים לנו לעלות לראשונה לקצה קצהו של האתר אי אפשר שלא להרגיש את הפער העצום בין גן העדן הנשקף אלינו בחוף הסמוך ובין הגיהנום מתחת לרגלינו. אם יש גיהנום באמת, ככה הוא בוודאי נראה.
עיי חורבות פעורים מתחת לרגליים, ומתוכן מזדקרים אלפי חוטי ברזל אימתניים, שזורים במעט שאריות החפצים של מי שכנראה אינם עוד ...
פאזל של אלפיים חלקים
בכל אסון, בניית התמונה המלאה של האנשים המצויים בסכנת חיים, ובמקרה שלנו - הלכודים תחת ההריסות של הבניין, היא מלאכת מחשבת, שניתן להמשיל אותה להרכבת פאזל גדול בן אלפיים חלקים.
תחילה יש להבין מה הם מקורות המידע הרלוונטיים לבניית 'המסגרת' של אותו 'פאזל".
בכל אסון המקורות הללו משתנים.
לדוגמה, במשלחת למקסיקו היה ערך רב לתשאול פצועים, שפונו לבתי חולים ביממה הראשונה שלאחר רעידת אדמה, ועל כן בתי החולים היוו מקור ידע חשוב ורלוונטי.
כאן במיאמי גילינו תוך שעות ספורות שמקור המידע הזה איננו רלוונטי.
מקורות המידע הם רבים ומגוונים, וכמו בכל עבודת מודיעין הם אינם מבוססים על עולם תוכן אחד. חלקם נוגע לארגוני החירום, שפועלים בזירת האסון. חלקם לקהילה או לקהילות, שלהן יש נגיעה לאזור האסון.
מרכז המשפחות הוא אחד המקורות המרכזיים והחשובים שלרוב מספק מידע רב לא רק על הלכודים, שאותם אנו מחפשים, אלא גם מצביע על מקורות מידע משניים, אותם ניתן למצות כדי לבנות את אותו ה'פאזל'.
מיקומם המדוייק של הלכודים בין שכבות האתר
המטרה של בניית תמונת האוכלוסייה באירוע חירום היא להכווין באופן מדויק את צוותי החילוץ באתר ההצלה. זוהי תורת ההפעלה של המשלחת ושל תורת החילוץ בישראל.
על רגל אחת:
היות שמדובר באתרי הרס שפינוים המלא ייקח זמן ארוך למדי, יש צורך למקד את המאמצים באזורים שבהם ניתן להציל.
לכן פעולות החילוץ אינן עומדות בפני עצמן, כתהליך פיזיקלי על הריסות הבניין. אלא הן פועל יוצא של הבנת תמונת האוכלוסייה, ולפיכך גם מיקומם המדויק, ככל הניתן, של הלכודים בין שכבות האתר.
במצב כזה יש ערך רב לשני שלבים:
הראשון הוא מיפוי של מקורות המידע הרלוונטיים לאתר הספציפי. והשני הוא מיצוי של כל מקור באופן שישלים לנו, ככל האפשר, את 'הפאזל'.
מקור אחד יכול לתת מאה חלקים, ואילו מקור אחד יכול לספק רק עשרה. אולם ייתכן גם שהתרומה של עשרת החלקים היא שוות ערך, ואולי אף למעלה מכך, לתרומה של מאה החלקים של המקור הראשון, ביצירת התמונה השלמה והמלאה, שתביא אותנו בסופו של דבר ל'רשימת העוגן'.
'עוגן' הוא מושג מקצועי בתורת החילוץ, והוא מהווה את רשימת האנשים, שבאופן ודאי לכודים מתחת להריסות, לאחר שפונו השורדים, הפצועים והלכודים הראשונים, שכבר חולצו וזוהו כמתים.
אלתור ותשומת לב לפרטים
ניסינו למפות את מקורות המידע השונים, שמהם נוכל לקבל את המידע הראשוני והכה חיוני ,לבניית רשימת העוגן של דיירי הבניין.
את הרשימה שהכנו חילקנו למקורות פנימיים ולמקורות חיצוניים.
הכוונה היא גם לדיירי הבניין, ששרדו או היו לכודים וחולצו כבר, וגם לאנשי מקצוע שמטפלים במשפחות, וכל גורם קהילתי, שיכול לתת לנו כיוון.
שם המשחק הוא: אלתור ותשומת לב לפרטים.
על אף שתורת החילוץ מגדירה את מרכז המשפחות כמקור מידע משמעותי, שיש לדלות ממנו חומרים רבים, שיסייעו לצוותי החילוץ על האתר. אין בשום מקום הגדרה לפעולות שיש לבצע בתוך המרכז עצמו. כאן עומדים לרשותנו שני דברים – הניסיון וההיגיון.
בשום מצב אסור לנו להפתיע אותם
עד מהרה התברר, שבגלל חוקים מקומיים במדינת פלורידה, אין באפשרותה של המשטרה המקומית לספק לנו את רשימת הדיירים של הבניין.
כבר במגע הראשון שלנו עם הגורמים הרשמיים שפועלים במרכז המשפחות (אנשי הכבאות וקציני משטרה), הרגשנו
כי זוהי בקשה שאינה עולה בקנה אחד עם שיטת הפעולה שלהם.
בשיחה קצרה עם צ'יף ג'דאללה, המפקד האחראי על מרכז המשפחות, הוסכם שנוכל לתשאל את המשפחות ולהכין רשימה משלנו.
הבנו כי מצופה שכל צעד שנבצע במרכז המשפחות חייב להיות מתואם איתו ועם שאר הגורמים במקום; בשום מצב אסור לנו להפתיע אותם.
ברשימת המקורות החיצוניים נכללו מספר אנשי קשר מארגוני החירום השונים, שפעלו באתר ובמרכז המשפחות. לקח לנו זמן להבין שיש ארגוני חירום מקומיים של העיירה, וישנם ארגוני חירום מטעם המחוז, ועל כל אלה נוספו גורמים פדרליים שונים.
יובל קיבל על עצמו את המשימה להביא את מירב המידע מהמקורות הללו. עד כה הספקתי להתרשם כי יובל הוא בחור מוכשר מאוד ויזם בנשמתו.
כך למשל בשנה החולפת הוא לקח חלק פעיל לאורך חודשים ארוכים בעיר בני ברק במבצעי הסיוע השונים למלחמה בנגיף הקורונה.
ניסיונו אפשר לנו להתאים את הפרקטיקות מישראל למצב המורכב, שעמד בפנינו בהרכבת פאזל המידע הדרוש לנו, שאין בו גבולות ברורים, בין הגורמים הרבים, הפועלים כרגע במרכז המשפחות.
מי היה בדירה בזמן הקריסה ומי לא?
ברשימת המקורות הפנימיים ציינו גם מספר משפחות, שהיו להבנתנו ועד הבניין.
מאחר שזה בניין גדול למדי ובו 136 דירות, הרי שוועד הבית מגלם תפקיד משמעותי למודיעין האוכלוסייה. בדגש על הבנת תמונת המצב של הדירות והדיירים – מי היה בדירה בזמן הקריסה ומי לא?
עוד ברשימה היו מספר גורמי קהילה יהודים ובראשם הרב ליפסקר, שלהבנתנו היה אחד המנהיגים הבולטים של הקהילה, ותפס תפקיד מרכזי בשיח עם המשפחות.
כאמור, גם קיר הזיכרון המאולתר שהוקם בחופזה על גדר גבוהה ובו תמונות של נעדרים מהבניין סומן כנקודה שעלינו לבדוק וממנה להרכיב עוד כמה חלקים לפאזל שלנו.
פרק מתוך הספר "אחרי ששקע האבק"
"קראת את הספר? נשמח למשוב שלך בתגובות"
לרכישת הספר
נ.ב. אפשר גם לשלוח משוב לעמוד הפייסבוק שלנו
